הדעה הרווחת בעולם ובארץ כיום בכל מה שנוגע לעישון היא שעישון מזיק לבריאות, ולכן הגמילה מעישון נעשית פופולארית יותר ויותר.
קיימת הסכמה רחבה שלעישון יש סכנות רבות, וכל מי שמעשן פוגע באיכות חייו ומקצר אותה ב-5 שנים בממוצע.
התדמית השלילית הזו לעישון היא דבר טרי וחדש יחסית, שכן בעבר עישון נחשב לדבר רצוי ומכובד, וכיום המגמה היא שלילת הלגיטימציה של העישון והפיכתו לדבר לא רצוי בשאיפה להפכו לדבר לא מצוי.
לפני 50 שנים, הפרסומות והקולנוע הציג שחקנים ודוגמנים שנראו מצוין והיו "קולים" לתקופה, כשסיגריה בידם.
בתקופה זו היה נפוץ גם להראות נשים מעשנות כנשים אינטלקטואליות בעלות דעה משלהן, וכל זאת רק עקב העובדה שעישנו.
הצופה הממוצע היה מביט בתצוגה זו מהצד ומסיק שלעישון יש יתרונות רבים, וקרוב לוודאי שאין חסרונות כלל, ולכן עקב הרצון להיות חלק מהחברה, ואף להיות בחלק המקובל שלה, יש לעשן.
התנועה החדשה קמה נגד עישון פעלה בצורה מתוחכמת ופיזרה את הדרכים שבהן פעלה נגד עישון תוך כדי התבססות על כמה אסטרטגיות שונות שלכולן מטרה אחת: להוריד את מספר המעשנים בעולם.
דרך הפעולה שלה הייתה לקדם חקיקה נגד עישון, כמו למשל החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים או החוק שעבר לא מזמן בארץ שלא מאפשר לעשן בפאבים.
החקיקה הישנה יותר היא חקיקה שאנו מכירים בדמות אזהרות המופיעות על הסיגריות, המזהירות את המעשן מפני כל מיני סכנות שונות העלולות להתממש אם יחליט לעשן.
הפועלים נגד עישון הבינו שיש להלחם בתופעת העישון לא רק דרך חקיקה, אלא עליהם לפנות למאבק על דעת הקהל, כדי לשנות את התפיסה הרווחת בציבור לגבי עישון.
המאבק התבצע באמצעות פרסומים משלהם באמצעי התקשורת, פרסומת בהן מציגים את מי שמעשן באור שלילי, ובכך ערעור המעמד שנוצר למעשנים בחברה.
הפרסומים יצרו ספק במוסכמות חברתיות שקבעו חברות הטבק, והציגו את המציאות כפי שהיא.
הפרסומים הציגו את המעשנים כאנשים הנכנעים ללחץ חברתי, אנשים חלשים שלא מסוגלים לעמוד על שלהם.
מהסיבות הללו ומסיבות נוספות, תופעת העישון הלכה אט אט ואיבדה מהפופולאריות שלה לאורך השנים.
קשה לנבות מה צופה העתיד, אך לדעתי חברות הטבק לא ירפו לעולם, כיוון שעסקי הסיגריות מכניסים מיליארדי דולרים מדי שנה, ולכן יש אינטרסים גדולים בשוק לשמור על מעמד הסיגריה.
קיימת הסכמה רחבה שלעישון יש סכנות רבות, וכל מי שמעשן פוגע באיכות חייו ומקצר אותה ב-5 שנים בממוצע.
התדמית השלילית הזו לעישון היא דבר טרי וחדש יחסית, שכן בעבר עישון נחשב לדבר רצוי ומכובד, וכיום המגמה היא שלילת הלגיטימציה של העישון והפיכתו לדבר לא רצוי בשאיפה להפכו לדבר לא מצוי.
לפני 50 שנים, הפרסומות והקולנוע הציג שחקנים ודוגמנים שנראו מצוין והיו "קולים" לתקופה, כשסיגריה בידם.
בתקופה זו היה נפוץ גם להראות נשים מעשנות כנשים אינטלקטואליות בעלות דעה משלהן, וכל זאת רק עקב העובדה שעישנו.
הצופה הממוצע היה מביט בתצוגה זו מהצד ומסיק שלעישון יש יתרונות רבים, וקרוב לוודאי שאין חסרונות כלל, ולכן עקב הרצון להיות חלק מהחברה, ואף להיות בחלק המקובל שלה, יש לעשן.
התנועה החדשה קמה נגד עישון פעלה בצורה מתוחכמת ופיזרה את הדרכים שבהן פעלה נגד עישון תוך כדי התבססות על כמה אסטרטגיות שונות שלכולן מטרה אחת: להוריד את מספר המעשנים בעולם.
דרך הפעולה שלה הייתה לקדם חקיקה נגד עישון, כמו למשל החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים או החוק שעבר לא מזמן בארץ שלא מאפשר לעשן בפאבים.
החקיקה הישנה יותר היא חקיקה שאנו מכירים בדמות אזהרות המופיעות על הסיגריות, המזהירות את המעשן מפני כל מיני סכנות שונות העלולות להתממש אם יחליט לעשן.
הפועלים נגד עישון הבינו שיש להלחם בתופעת העישון לא רק דרך חקיקה, אלא עליהם לפנות למאבק על דעת הקהל, כדי לשנות את התפיסה הרווחת בציבור לגבי עישון.
המאבק התבצע באמצעות פרסומים משלהם באמצעי התקשורת, פרסומת בהן מציגים את מי שמעשן באור שלילי, ובכך ערעור המעמד שנוצר למעשנים בחברה.
הפרסומים יצרו ספק במוסכמות חברתיות שקבעו חברות הטבק, והציגו את המציאות כפי שהיא.
הפרסומים הציגו את המעשנים כאנשים הנכנעים ללחץ חברתי, אנשים חלשים שלא מסוגלים לעמוד על שלהם.
מהסיבות הללו ומסיבות נוספות, תופעת העישון הלכה אט אט ואיבדה מהפופולאריות שלה לאורך השנים.
קשה לנבות מה צופה העתיד, אך לדעתי חברות הטבק לא ירפו לעולם, כיוון שעסקי הסיגריות מכניסים מיליארדי דולרים מדי שנה, ולכן יש אינטרסים גדולים בשוק לשמור על מעמד הסיגריה.
גמילה מעישון - כל מה שצריך לדעת
